לפני מספר ימים בעת מפגש בגן, התפתח באופן בספונטני, בקבוצת גילאי ה 3-4 שנים שלנו בגן, שיח עצמאי ומעניין שבא מהילדים עצמם על דרכי ההתמודדות של הילדים עם הפחד, הקושי מהאזעקות והכניסה לממ"ד, מציאות היום יום של ילדינו בחודשיים האחרונים.
בכובעי האחר כיועצת חינוכית, אני יודעת עד כמה חשוב לשוחח עם הילדים על מצבים מאתגרים וטעונים רגשית, כדי לאפשר להם וינטלציה לרגשות שלהם מעצם חווית חוויה עוצמתית וטראומטית.
חשוב לנהל שיח המאפשר יכולת לתווך לילדים את הסיטואציה באופן מותאם ליכולות הקוגניטיביות והרגשיות של גילם ולכן עודדתי אותם להוציא החוצה.
ומה שהדהים בשיח, היה הצורך העז שלהם לשתף ולפרוק את החוויות שלהם.
החלטתי לתת לכל מי שרוצה לשתף ברגשות, במעשים שמקלים על התמודדות עם המצב להשמיע את קולם ויחדיו יצרנו סל של עצות לכולם להתמודדות עם המצב.

הילדים שיתפו :
ג':" שיש אזעקה אחותי הגדולה מפחדת, אני נותן לה יד ובממ"ד אנחנו משחקים יחד".

ע': שיש אזעקה אני לוקח את הבקבוק שלי עם התה והולך לממ"ד ".

א':"אימא שלי מכינה לי אוכל שאני אוהב לממ"ד, וכיף לי ".

כשכולם סיימו לשתף חזרתי על עקרי עצות הילדים ויחד יצרנו סל עצות מיטביות ויעילות להתמודדות של ילדי הגן עם המצב.
אוסיף ואציין כי חלק מכישורי החיים החשובים לעזור לילדנו להתמודדות טובה יותר עם החיים היא הקניית חשיבה גמישה ומשתנה, היכולה להתאים עצמה למציאות המשתנה והלא צפויה בה אנו חיים.
הילדים שלנו יכולים לחיות עם כל מציאות כמעט, כל עוד מתווכים להם אותם כיאות.
המשך שבוע שקט ורגוע ובשורות טובות??